• IMG 1199האתר למורים ומורות שילוב המלמדים אותיות וקריאה לילדים,רעיונות מקוריים ללימוד חוויתי לילדים

  • 269360 WinCEע"י לימוד קמץ אלף אָ
    ,
    מובטח שישאר מאמין באלקי ישראל ולא ההיפך ח"ו
    הרבי הריי"צ 

  • את/ה מוכשר/ת ? יש לך שיטה? פיתחת מוצר שקשור להוראת הקריאה? ..idea2
    נשמח לפרסם לך אותו באתר. צור קשר
שלישי, 11 מאי 2010 22:43

משחקי קריאה להקניית התנועות

להלן צרור עצות מעשיות להקניית התנועות השונות עם  כל האותיות .מוגש בשפה פשוטה ברורה וקלה.

דרך הקניית התנועות

 

בתחילה כדאי לשיר עם התלמידים מנגינה לתנועת הקמץ (גם במקרה זה מומלצת המנגינה: "א גאנץ יאהר פריילך"). יש ללמד מנגינה זו בלי להציג את  ציור התנועה בפני הילדים, עד שתחדור בהם היטב צורת אמירת הדברים, דבר שיקל עליהם בעת הלימוד מתוך הכתוב וימנע שיבושי קריאה. לדוגמא: מאחר שהילד יודע היטב, כי לקמץ-ב נקרא ב, כאשר יראה את ה-ב' בעת הלימוד לא יקרא הברה זו ג' או ש' וכד'.

מלות השיר הן:" קמץ א' – אָ ו ל-ב אומרים בָ; ל-ג אומרים גָ; ול-ד אומרים דָ וכו'."

בכך מתכוונים אנו לשלול (ולו בראשית הלימוד) את שיטת המנגינה: "קמץ – אָ – אָ – אָ – אָ (שלוש פעמים); קמץ-ב – בָ-בָ-בָ- (שלוש פעמים) – מאחר ששיטה זו גורמת לבלבול אצל הילד רך, אשר אינו יודע עדיין בין ימינו לשמאלו בנושא החדש, והוא עלול לחשוב, כי אכן קמץ- א' – אָ-אָ-אָ.

 

אף החזרה על המילה "קמץ" עם כל אות אות אינה רצויה, שכן כאשר הילד שומע את ה"קמץ", הוא נוטה לענות קָ גם כאשר הוא נשאל על רָ או על נָ או על כל הברה אחרת, מכיון שהוא קולט את ההברה קָ שב"קמץ", המלווה את דרך הלימוד כולה. רצוי אפוא לפנות אל הילדים ולומר להם: "אתם הנכם ילדים גדולים; אינכם תינוקות, האומרים:"קמץ- אָ אָ;

קמץ-ב-ב וכו'". אלא נאמר כולנו: קמץ-אָ; ולב- אומרים ב; ולג אומרים גָ וכו'. כן ינהג המלמד לגבי הפתח, הצירה וכו'.

 

כאשר לומדים את התנועות, כדאי לעצור מידי פעם בקטעי תפילה או בברכת-המזון ולומר לילדים: "היודעים אתם, ילדים, כיצד כותבים "ברוך" ב"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? בקמץ ב! קמץ-ב-ב! או: "מודה אני"?- בחולם-מ – מו וכו'.

 

תוך כדי לימוד האותיות רצוי להדגיש מידי פעם את ההבדלים בין האותיות המתחלפות, כגון: ב-כ; ת-ח. זאת יעשה המלמד באמצעות אותה מנגינת "קמץ-א-א" וישיר עם תלמידיו: "קמץ-ב-ב; ול-כ אומרים כ; קמץ-ד – ד; ול-ר אומרים ר.

 

יסוד חשוב בהקניית התנועות: בצורה, בה מבטאים אנו את שם התנועה, כגון: קמץ – בפה קמוץ, או פתח – בפה פתוח- באותה צורה קוראים אנו את האות המנוקדת בתנועה זו. כמו כן אנו מבטאים: צירה, ולכן נאמר: צירה-ס – סי, כדוגמת ה-צי במילה צירה, וכן הדבר בכל התנועות כולן.

 

ישנם ילדים, המתקשים לקלוט את התנועות, וכשהמלמד ישאלם שאלה, "יזרקו" תשובה כלשהי, ללא קשר לשאלה. עם תלמידים שכאלה רצוי לתרגל בדרך זו: "האם לפתח-צ אומרים ש?"

"לא" – יענו התלמידים- "ל-ש אומרים ש! "אבל ל-צ?" – "צ!"

"האם לקמץ-ב אומרים א?"

"האם לפתח-ג אומרים א?"

"האם לפתח-ב אומרים ג?"

"לא!" יענו "לפתח –ג אומרים ג, אבל לפתח-ב אומרים ב!"

האם לפתח-ג אומרים ב,ילדים?"

"לא ולא! ראשית- אין אומרים ב לפתח, כי אם לקמץ; ושנית - אף אם ג היא, אין אומרים ג (כמו לקמץ), כי אם ג!"

רצוי להגיש ילדים אל הלוח, כדי שיראו הם חבריהם: קמץ-צ –צ וכו'. שיטה זו מכניסה עניין לשיעור ועשויה אף לשמש כפרס לתלמיד, שהשתדל ללמוד יפה:"מי שילמד יפה-נעשה אותו לרבי: הוא יעמוד על יד הלוח וילמד את כל הילדים!"

רצוי שבהזדמנות זו יעמוד המלמד במקומם של התלמידים: הוא יעלה על כסא קטן ויצביע במקל על האותיות המנוקדות שעל גבי הלוח. בכך יעזור לתלמידים החלשים ויעודדם להשיב עם כולם.

רצוי שהמלמד יפזם "לעצמו" בניגון חרישי: "קמץ-א –א;  ול-ב אומרים ב וכו'" אף בעת האוכל, כאשר בכתה שורר שקט.

למבטאים צירה בדומה לסגול: רצוי לקמוץ אגרוף ולהדגיש לילדים, כי את הצירה אומרים בארכה מיוחדת, כאילו ישנה י אחריו, שלא כמו את הסגול, אשר בהיגויו מקצרים.

כאן המקום לתרגל; ומומלץ כבר בתחילת הלימוד של תנועות אלה ללמוד את הצירה-א – אי בהקבלה לסגול-א – א וכו', ולדרוש מן התלמידים, שלא יאריכו בהגיית הסגול יותר משנייה אחת!

"אילו היו אומרים צרה"- יאמר המלמד לתלמידיו- "כי אז היו אומרים להברה מנוקדת בצירה ע, ד וכו';  אך מאחר שאומרים צירה – אין הדבר כן, אלא כפי שכבר אמרנו – הוגים את ההברות, המנוקדות בתנועה זו, בהדגשה ובהארכה מסוימת, שלא כמו בסגול."

 

מבחנים לביסוס ידיעת התלמידים

 

"מי יודע, ילדים, על מה אומרים חָ?"

"על קמץ-ח אומרים ח (גם על קמץ-כ אומרים כ)."

"על מה אומרים גַ?"

"על פתח-ג!"

"על מה אומרים נ?"

"על חיריק-נ!"

"על מה אומרים פ?"  "ומתי אומרים פי, ילדים?"

וכאן עלינו להבהיר: רבים מן הילדים יענו כמנצחים על השאלות הנ"ל: "על ג!"   "על פ!" (בלי להזכיר את שם התנועות.) ידיעה זו של האותיות בלבד אף היא ידיעה היא, באשר הילדים אינם עונים תשובות סתמיות, אולם על המלמד לעזור להם ולדייק ולומר:"יפה מאד, ילדים, אבל תשובה זו עדיין אינה מספיקה, שהרי גם על אות ג' או על פ' אומרים הרבה הרבה דברים: ג,ג,ג,גו וכו', אולם על מה אומרים ג ורק ג? אמרו נא:"על פתח-ג' ולא רק על ג', כי הלא על קמץ-ג אין אומרים ג!"

"עכשיו, ילדים, אתם תגידו, אם המלמד אומר נכון או לא".

המלמד יעלעל בדפי המסורת ויעשה טעויות – ואזי יתקנוהו הילדים. כך למשל, יאמר המלמד:"קמץ-ט – טו"  והילדים יגיבו:לא נכון! זה ט, ולא טו!"

בתרגילים כגון אלו קיימת סכנה, שהילדים יענו "לא נכון" מתוך הרגל, ולא מתוך מחשבה, כך שגם כאשר המלמד אינו טועה, יענו תשובה זו. כדי למנוע תופעה זו, על המלמד להעיר לתלמידים ולומר להם: "שימו לב, ילדים, לשאלותיו של המלמד, ואל תמהרו לומר "לא" על כל שאלה ושאלה, כי לעיתים התשובה היא נכון!"  ואכן מידי פעם ישאל המלמד:" האם על סגול-י אומרים י?" כך יתרגל הילד, כי למרות התחכמותו של המלמד ולמרות הבעת פניו המכשילה- עליו לעמוד במבחן, ולא להתבלבל.

יחד עם זאת על המלמד לסייע לתלמיד, וכשמבחין הוא בהיסוסו של התלמיד להשיב כן, יהנהן בראשו, יחייך אליו ויאמר לו:"כן כן, אתה יודע!"

עם סיום לימוד התנועות- ואולי אף באמצע הלימוד- יכתוב המלמד על הלוח:א, א,א,א,א וכו', וישאל את התלמידים: " מה כתוב על הלוח?" ולאחר שיתרגלו התלמידים לקרוא את ההברות בסדר זה, יהפוך המלמד את הסדר פעם ופעמיים ושלוש, עד אשר ידעו התלמידים את הניקוד על בוריו.

כאן יעבור המלמד לגוון אף את האותיות, כגון א,ב,ב,ג,ד,ה  ובשלב הבא:א, ב,בו,ג,ד, והלאה:ק, ש,ס,או,ך.

עם סיום החזרה על ההברות יבחן המלמד את ידיעת התלמידים בכתיבת מילים: "כיצד כותבים ילד (יש להדגיש, כי את סוף המלה אין מנקדים.) "תורה", "אבא", "אמא" וכו?" והמלמד יכתוב את המילים על פי תשובותיהם של הילדים על- גבי לוח קטן או על גבי הלוח  הגדול.

 

אוהב חידושים בדרך הלימוד, גיוון והפתעה, והאמצעים אלו יקל עליו לרכוש ידיעות. על המלמד לשים כלל זה למול עיניו לאורך כל דרך ההוראה, ואזי ודאי יוכל ליהנות מן העצות ומן הרעיונות, המוגשים בספר זה, וללא ספק אף יוסיף עליהם כהנה וכהנה לפי טעמו האישי ולפי צרכי כתתו.

 

דרג פריט זה
(0 הצבעות)
קרא 1744 פעמים עודכן לאחרונה ב שבת, 22 דצמבר 2012 21:42